כשאנשים באים להשתין אצלך בסלון

אצלנו בבית של ההורים, בכל יום שבת, כל שבוע, מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד יש ויכוחים בזמן ארוחת השבת. ברוך השם יש לי הרבה אחים, כולם בוכרים בני בוכרים עם דם חם ולכולם דעות מאוד מוצקות, בכסף, פוליטיקה, השפה העברית, רפואה ומה לא. לכן תמיד יש צעקות וטונים גבוהים ולא נדיר לראות מישהו שקם באמצע הארוחה לבדוק משהו באיזה ספר או מילון או וויקיפדיה כדי להוכיח טענתו. אני אוהב את זה, זה מסמל לי משפחתיות וחום. אני אוהב להתווכח ואני לא פעם נותן את הנשמה בוויכוחים (אגב, אחד הדברים שלומדים כשמתבגרים זה מתי להתווכח, כי זה לוקח לא מעט אנרגיה, במיוחד ממני). כשהגיעה אשתי אלי לבית של ההורים בפעם הראשונה, הייתי צריך להכין אותה ולומר לה שכל שבת זה ככה ולא באמת כועסים. אורחים שבאים אלינו לשבת לא פעם קצת נבוכים, וזה בסדר.

אבל אף פעם לא קם מישהו באמצע הויכוח, נניח אורח, והשתין באמצע הסלון.

לשם האנלוגיה, האתר שלי הוא הבית שלי. הויכוח הוא התגובות. מי שבא לכאן מתארח בביתי, וכולם בגדר ברוכים הבאים. לכן לפעמים אני פשוט לא מבין תגובות של אנשים: תגובות מעליבות, נגדי או נגד אחרים, תגובות של אנשים שאי אפשר לשכנע אותם בכך שהשקעות ערך עובדות (אז מה אתה עושה פה?), תגובות שמחפשות "איתותי מניות" או המלצות לפעולה (מה, לא קראת את הדיסקליימר? לדעתי די קשה להתעלם ממנו), תגובות שמזכירות לי אתרים כמו אתרי מסחר סטייל "שחקן מעוף", "קניתי/מכרתי …" ועוד. אני חושב שישנן לא מעט תגובות, שאחסוך מכם, שהם פשוט של אנשים שבאו להתארח אצלי ואז השתינו באמצע הסלון. אין לי פירוש אחר עבורן, בעולם הלא-דיגיטלי.

אני מאמין במה שנקרא "חתימה דיגיטלית" שאדם משאיר אחריו. אני מנסה להזהר ולחשוב פעמיים לפני שאני אומר משהו ברשת ומנסה לדמיין איך אני נראה בעיני אחרים, ולו רק כי אני מודע למה שקורה לתקשורת בין-אישית באינטרנט, לזיכרון האינסופי של הרשת, ולכך שכולם רואים את מה שאני כותב. המילים שנכתבות אינן כמו מילים שנאמרו מעל שולחן השבת – מילים שנעלמות ומתנדפות עד מוצ"ש. אלה מילים שנשארות לנצח, תלויות בגאון לעיני כל המעוניין להתבונן – לכן הזהירות צריכה להיות כפולה ומכופלת. לפני שאני כותב משהו – אני תמיד שואל את עצמי מה הסיכוי שעוד שנה אסתכל על זה ואומר: "בואנה, איך הוצאתי כזה דבר מהפה (מהמקלדת) שלי?". אני ממליץ לכל הקוראים שלי – תחשבו לפני שאתם לוחצים submit. לא פעם אי אפשר להתחרט.

באינטרנט ככלל יש תופעה מעניינת שבה תקשורת בין שני אנשים או יותר תופסת צורה שונה ולרוב בוטה יותר מאשר תקשורת פנים אל פנים. באינטרנט, היות והגולש נמצא תחת מחסה של אנונימיות ויושב מול המסך – אין לו דרך אחרת אלא לדמיין את הצד השני ומה הוא חושב. הוא מנהל דיאלוג שהוא בעצם מונולוג עם עצמו. הוא לא רואה מה הצד השני חושב עליו. הוא גם מרגיש מוגן מכל רע – כאשר רע אומר גם לפגוע באחרים. זה קצת כמו לשחק שחמט עם עצמך, קורים דברים ממש מוזרים כשעושים את זה. לא פעם אנשים מאבדים קצת שליטה, או אומרים דברים שלא היו אומרים פנים אל פנים, או סתם דברים שלא במקום. לא פעם זה נורמלי, אבל לאדם הקורא מן הצד זה יכול לצרום. לפעמים, בתור מחבר הבלוג הזה, זה יכול להיות ממש צורם.

כשהתחלתי את הבלוג, חשבתי לי מחשבה אוטופית ויפה – אצלי לא תהיה צנזורה. כולם יכולים לומר מה שבא להם. "חופש הדיבור". עמדתי בזה יפה ובשנים הראשונות לא צנזרתי שום דבר. אנשים היו מחכים לאישור התגובה שלהם בפעם הראשונה, ולאחר שהייתי מאשר הם היו יכולים להגיב ככל העולה על רוחם ללא שום המתנה. עברו השנים והמשימה נעשתה קשה יותר ויותר. הייתי צריך להכריח את עצמי להבליג. עם הזמן נתקלתי בכל מני דברים שפשוט לא יכולתי להעלים עין. אט אט התחלתי לצנזר – הייתי שולח מייל למחבר התגובה ומבקש לשנות. לאחר מכן הייתי פשוט מוחק תגובות.

אני מניח שאין מה לעשות, זה טבע הדברים, במצטבר עשרות אלפי אנשים עוברים בבלוג הזה ועם הזמן התנועה הולכת ועולה, לא מן הנמנע שיגיעו לכאן אנשים שלא מבינים לגמרי את הראש של הכותב או של השקעות בכלל. אני מבין לגמרי מנהלי אתרים אחרים שסוגרים את התגובות באתר שלהם. זה מבזבז זמן ואנרגיה. חשבתי לשרטט כללים לתגובה באתר, אך אם יש אנשים שלא מגיבים בהתאם למה שכתוב בדיסקליימר (שתודו שקשה מאוד מאוד להתעלם ממנו), או לא עונים למינימום שהייתי מצפה ממישהו שקורא באתר שעוסק בהשקעות, למה שיקשיבו לאיזה סט של כללים? נו טוב, ננסה.

אז בגדול, הנה מה שהייתי מצפה ממי שרוצה להגיב באתר:

  1. חשיבה ביקורתית – אשמח לקבל ביקורת וללמוד אם טעיתי או אולי נפל פגם בהנחות שלי. ביקורת בונה ברוכה. אין לי בעיה אפילו עם ביקורת נוקבת, עד גבול הטעם הטוב.
  2. עצמאות – האחריות על העתיד הפיננסי שלך היא בידך. כל פעולה שאתה עושה, אתה עושה כי בחרת לעשות אותה. אם בחרת מהסיבות הנכונות או לא, זו בעיה שלך ואתה תתמודד איתה, בעצמך, כיום או בעתיד.
  3. חשיבה עצמאית – באפט מספר בביוגרפיה שלו: פעם, כשהיה מאוד צעיר, ישב עם משקיע מפורסם באותו שולחן. המשקיע שאל אותו: "למה קנית את המניה הזו?" באפט ענה: "כי X קנה אותה". לאחר מכן הוא התחרט והתבייש כל כך שעד היום הוא זוכר את הארוחה הזו ומאז מעולם הוא לא ענה את התשובה הזו שוב. אני בחיים לא הייתי אומר שביצעתי פעולה כזו או אחרת כי מישהו אחר עשה את הפעולה הזו – לא רק כי לא אעשה את זה אף פעם, אלא כי הייתי מתבייש לומר שנהגתי ככה. זה היה מצייר אותי כעצלן, רדוד, קצת טיפש אפילו ובעל חוסר חשיבה עצמאית. אין לי בעיה עם לקחת רעיונות מאחרים, אבל בין לקחת רעיונות מאחרים ובין "קניתי/מכרתי כי הוא קנה/מכר" יש מרחק מאוד מאוד גדול.
  4. קריאה מדוקדקת והבנה של הנושא – לעיתים אני מקבל תגובות שנראה שהאדם לא קרא את הפוסט או קרא ברפרוף ופספס את הפואנטה. לא בא לי לחזור על עצמי בתגובות. משקיעי ערך קוראים כל אות לאט לאט. אם אין לך זמן לקרוא בעיון, אין בעיה, אבל אל תגיב.
  5. כבוד לרעיונות של אחרים – כולנו שונים. כולנו חושבים שונה. לכל אחד הסגנון שלו. גם בחיים וגם בהשקעות. אל תזלזל ברעיונות של משקיעים אחרים או במשקיעים אחרים ואל תכתוב תגובות פוגעניות.
  6. אחריות – אם אתה לא מסוגל לקחת אחריות על ההשקעות שאתה עושה, עשה טובה – תן למנהל השקעות את הכסף שלך. אל תכתוב באתר.

אשאיר את כללי התגובה אמורפיים ואומר שאני מעדיף שהתגובות יהיו ברוח האתר, ברוח השקעות הערך, ברוח 1-6 לעיל, ברוח הדיסקליימר שכתוב בכניסה וכמובן ענייניות לפוסט. אם לא התפרסמה התגובה שלך – כנראה שהיא לא עונה על אחד מהכללים. לשם נוחות, הוספתי דף "יצירת קשר" אם בא למישהו מהקוראים לשאול או לומר משהו שלא קשור לנושא או לא צריך שכל העולם יראה.

הוספתי קישור לפוסט הזה בתפריט הראשי בתור "כללי התנהגות".

Print Friendly
  • צודק.

  • אלדד

    לא היה יותר כיף שהתגובות היו פתוחות לגמרי?
    כמו שוק ססגוני עם צעקות ריחות וטעמים שונים.
    תמיד חשבתי האם זה אפשרי מבחינת האגו לראות דברים שאנחנו לא אוהבים ולא לקחת את זה אישי.

  • יאיר

    אני רק מקווה שזה "שהשתינו לך בסלון" לא ימנע ממך להבא לפתוח אותו עבורנו, קרי להמשיך ולפרסם פוסטים, לשתף איתנו את הרעיונות שלך וכדומה.

  • עופר

    דעתי היא כזו –
    1. אפשר לנהל מדיניות קשוחה יותר שמעצמה תגרום לתגובות שקולות יותר (רישום , חסימה לצמיתות לפי כתובת IP)
    לדעתי אם מדגישים סייגים הם צריכים להיות מודגשים לאור מטרת הבלוג. מהי מטרת הבלוג ? אצל חלק מהבלוגרים – שגר ושכח ע"מ לעקוב בדיעבד, אצל חלק דיון ברעיונות ומציאת חולשות אצל חלק גיוס משקיעים פרטיים ומוסדיים או חשיפה למשקיעי איכות דומים וחלוקת רעיונות השקעה בעתיד, או מעבר להיות עסק כלכלי (רישום בכסף לבלוג)
    2. מבלי קשר לפוסט הזה, שאני מסכים איתו כי גם במקרה שמתי לב איזו תגובה נמחקה לאחרונה –
    יש תהליך שאני רואה בחלק מהבלוגים נקרא לו תהליך הפעמון גם בארץ וגם בחו"ל (לא שופט אף אחד, רק רושם מה שבפועל קורה)
    א. פתיחה עם מספר רעיונות השקעה וצבירת קהל (למטרה מסויימת או סתם בשביל הכיף שבכתיבה- לרוב עבור מטרה מסויימת)
    ב. כתיבה איכותית ורעיונות ברורים ומקוריים ומוסברים היטב תצבור קהל באופן טבעי. אחרת (חיקוי רב\ חיקוי הסברים\הסברים טכניים והנחות פשוטות) הבלוג יהפוך שומם והקהל יפתח אנטיגוניזם לבלוג ולכותב.
    ג. אם הבלוג צובר קהל גם התגובות יתרבו לטוב ולרע – הכותב (בעיקר אם מטרותיו יתמלאו) עשוי להתחיל לפתח אנטיגוניזם לבלוג ולמגיבים ,להתעייף מלחזור על עצמו או להסביר דברים בסיסיים לקוראים חדשים ועצלני חיפוש ובעיקר להפגע מדי פעם ממגיבים או לייחס למגיבים מזדמנים חשיבות יתרה.
    -לפעמים הכותב נמצא טכנית בכמה רמות מעל הקוראים ולכן הבלוג הופך כמפרה את הקוראים אבל לא את הכותב מה שכנראה מתסכל עוד יותר את הכותב.
    ד. לבסוף הורדת קצב\הפסקת כתיבה\חסימת תגובות\סגירת הבלוג. אנשים לא מבינים מדוע השינוי אולי בגלל שמטרת הבלוג לא הובהרה מספיק מלכתחילה או שאינם ערים לתהליך הטבעי שהרבה בלוגרים עוברים.

    יש בלוגים שממש נראים ללא שינוי (לא במבנה הבלוג לא בהצהרות הכותב ולא ברמת התגובות) – אולי כי הבלוגרים לוקחים את הבלוג של עצמם פחות ברצינות או יותר בקלות או שפשוט המטרות ההתחלתיות היו אחרות.

    כדאי להבין את התהליך מראש כך שתתפתח חשיבה עצמאית מאליה, מאשר לסיים במפח נפש כשהבלוג באופן טבעי ישתנה כך או אחרת.

  • עופר – תודה, ממש לעניין. קלעת – באמת נמאס לי קצת מהבלוג בחודשים האחרונים, כפי שאפשר לשים לב. עשינו המון מחקר ופשוט אין לי כוח להעלות אפילו חלק ממנו. אולי אפשר לראות שהבלוג של יניב נמצא בתחילת הפעמון 🙂
    אני אנסה למצוא מטרה חדשה לבלוג, אולי זה יעזור לי להחליט. די ברור שהמטרה (וגם הרגולציה) השתנתה.
    בגדול המטרה הקודמת היתה לסדר לי את הראש כשאני מבצע מחקר מקיף, להעביר אותו לתזה מסודרת ולהפיץ אותו כדי שההמון ימצא לי באגים. זה עבד בזמנו, אבל כיום אני פחות צריך את זה או פתוח לזה. כמו כן אנו גם עורכים כמויות מחקר אדירות ורק מהמחשבה להעלות את המסקנות לבלוג – יש לי בחילה. חשבתי להעלות אתמול פוסט על חברה במכפיל 7 שעושה באי בקים ענקיים שבחרנו דווקא לא להשקיע בה, זה היה יכול להיות שיעור טוב, אבל ההשקעה בלכתוב פוסט כזה היא כמה שעות לפחות ואני מעדיף לחפש את החברה הבאה.

    התגובה המדוברת על קוקו ביקשה ממני עצה (אפילו לא עצה, אלא בפירוש ובהתרסה שאלה אותי מה לעשות) וכדי להוסיף שמן למדורה ירדה על משקיע שאני מעריך. היא עצבנה אותי לא רק כי אני לא רוצה לנהל "פורום" של "מכרתי קניתי", אלא גם כי אסור לי. גם ככה לא ברור בדיוק מה מותר ומה אסור בנושא של בלוג על השקעות כך שאני משתדל להזהר, אבל מישהו ששואל אותי מה לעשות לגבי מניה שמעולם לא כתבתי לגביה, לאחר שבדיסקליימר כתוב במפורש שהבלוג והכותב לא משדלים (ולא ישדלו) לכל פעולה? לדעתי זו חוצפה. זה לא רק מעצבן אותי, זה גם מסכן אותי. מעולם לא כתבתי על קוקו בבלוג, אז לא ראיתי איך קוקו קשורה לבלוג הזה. היו כל כך הרבה אספקטים פגומים בכל כך מעט שורות תגובה, שאני יכול לכתוב פוסט שלם על כך. בכלל, אם למישהו בא – שישלח לי מייל, למה בריש גלי? לאנשים קשה להפסיד כסף, כמו שקרה בקוקו, והם מאבדים את הצפון. בקיצר חטפתי עצבים ומחקתי. היו עוד כמה כאלה בהסטוריה של הבלוג הזה ולא פעם הן משתרבבות ככה מבלי מישים ואני תופס אותן רק אחרי כמה ימים, כי אני לא בודק כל יום. אבל מעתה זה לא יקרה ולא תשתרבב אף תגובה כזו, כי אני אאשר אותן אחת אחת.

    מה שכן קלעת בהרבה מהנקודות שלך. אהבתי את תיאוריית הפעמון למרות שלדעתי זה לא בדיוק פעמון אלא יותר כמו חצי פעמון.

  • עופר

    לאשר כל תגובה זה מאמץ לא קטן, עלול להאיץ את מקדם השחיקה ויש תקדים
    אולי עדיף להיות לא פרופורציונלי בעונש (לפחות בפורומים מקצועיים כמו רכב זה עובד) , בכל אופן לא מענייני.

    עוד כמה על סוחרים :
    – הם מגיעים לכל מקום ולרוב זה נגמר רע מדי.
    – בדר"כ יש לסוחרים נטיה לחשוב שהבלוגרים עובדים אצלם או שבלוגר כזה או אחר שפרסם תזת השקעה הוא בעל החברה ואחראי לכספם שאותו השקיעו בחברה לפי התזה שלו. זה לא מובן ובהתאם חסר חשיבות (משום מה מקבל עודף חשיבות)
    – בסופו של דבר יש קהל כנראה לא גדול שמפיק המון מבלוגים איכותיים, לא רק רעיונות ההשקעה מוצלחים או כושלים (משניהם לומדים) אלא גישה, ניסיון ופרופורציות. עדיף לשמר את השחיקה להיות טבעית.

    – בתקווה שהבחור השלישי אצלכם לא יפתח בלוג בקרוב אלא רק אחרי שיניב ישחק

  • יואב

    היי אסף,
    נכון שלא כתבת על קוקו אבל כן הפנת לאתר של יניב לפוסט שעסק בטיסה שלכם לכנס של ברשקייר ושם מסופר על איך באחת הנסיעות עצרתם באחד הקמפוסים שלהם וקיבלתם סיור מודרך (היתה שם הערה משעשעת על איך פתאום התחלת לצעוק "קוקו קוקו" 🙂 ). והיו שם עוד כמה הערות על החברה.
    עם או בלי קשר, חבל שלא מתפתח דיון על ההתפתחויות בחברה. ברור שמטעויות לומדים יותר מאשר מההצלחות.

    בכל מקרה אני מקווה שתצליח לשחזר את האנרגיות המקוריות בקשר לבלוג ואם לא אז הייה שלום ותודה על הדגים.

  • גיא

    שלום אסף
    אני גם חושב שלאשר כל תגובה ידנית זה לא רעיון טוב
    כי זה רק יגביר את השחיקה ויתן לך הרגשה שאתה "עובד" אצל המגיבים
    אולי עדיף שתעשה אפשרות לסמן תגובות בעייתיות
    כמו ביוטיוב למשל ואז התגובות הללו יעברו לאישור
    בכל זאת התאסף פה קהל קוראים שחלקו אינטיליגנטי 🙂
    אז שאנשים יעבדו קצת בשביל הפוסטים שלך

  • גיא

    אחלה פוסט! וכמובן ש….
    the dude abides.