ולמרות הכל נוע תנוע – פוסט מספר 3 או – אני מקווה שברור לכולם איך זה יגמר

זהו פוסט ההמשך לשלושת הפוסטים הקודמים בנושא – הפוסט הראשוןנוע תנוע 1 ונוע תנוע 2, כל אחד נכתב בגדול במרחק של שנה וחצי מקודמו. בתום כמעט שנתיים מהפוסט האחרון בנושא, חשבתי לרענן טיפה את הנושא.

כפי שכתבתי בנוע תנוע 1, הביטקויין, כמו כל דבר חדש ומרגש, מתקדם קדימה "בבועות". בעבר כתבתי שכלכלה קטנה כמו כלכלת הביטקויין הגיוני וסביר שתנוע בחדות מעלה וגם מטה. בפוסט דאז סימנתי שלוש בועות במחיר הביטקויין, מאז היתה בועה נוספת ביוני 2016 וכיום, אם למישהו יש ספק, אנו רואים שוב בועה. עם זאת, בחמש הבועות שזיהיתי תמיד שיא הבועה הבאה היה גבוה מקודמתה, ככל שעוד ועוד אנשים מאמצים את הביטקויין.

אני מקווה שברור לכולם איך זה יגמר – בעוד חודש או חודשיים (אני שוב מתנבא, בינתיים פגעתי ב 100% מהנבואות שלי בביטקויין (דופק על החזה ושואג כמו טרזן) אבל זו עדיין מלאכה של שוטים) אני מניח שהמחיר יהיה נמוך משמעותית מאשר המחיר כיום, אך זה לא אומר כהוא זה על התקדמות הביטקויין אל כוון המיינסטרים.

כיום אני חושב שהביטקויין או נגזרת שלו קרובות מתמיד להיות מיינסטרים (אך אולי עדיין רחוק?), ואני יודע שאני הולך נגד אנשים שאני מאוד מעריך כמו ג'יימי דיימון ובאפט, אבל זו דעתי וכמו שכתבתי בעבר, דעתי היא שהם יאכלו את הכובע, בצורה זו או אחרת. היום אפשר לקנות כרטיסי טיסה בביטקויין, אפשר לשלם באקספדיה, אפשר לקנות משחקים לאקסבוקס ותוכנות במיקרוסופט בביטקויין, והנה כתבה מביזנס אינסיידר שמראה רשימה שלמה של מקומות שבהם אפשר לקנות בביטקויין. אולי המחשב הבא שלי יוזמן וישולם בביטקויינים. אם זו לא התקרבות למיינסטרים אני לא יודע התקרבות למיינסטרים מה היא.

אך התקרבות הביטקויין למיינסטרים היא לא הגורם היחידי שבגללו אני מאמין שיש סיכוי טוב מתמיד שהוא יאומץ בתור מכשיר תשלום. הסיבה הנוספת שדוחפת את הביטקויין למיינסטרים היא הרגולציה המתהדקת.

הסרטן הרגולטורי – והוצאת קיטור

בתור מנהל קרן אני נחשף לרגולציה כשהיא יוצאת, רגולציה ישראלית וגם בינלאומית. עם השנים אני מרגיש את הרגולציה מתהדקת והולכת כמו חבל מסביב לצוואר של עסקים, במיוחד עסקים פיננסיים. אם כיום הייתי מקים את עדן, סביר להניח שעדן היתה מתה בינקותה, זו דעתי.

סטפת הטפסים שעל משקיע למלא כשהוא מעביר כסף, או, חלילה וחס, משקיע כסף בקרן גידור, הולכת ותופחת עד למצב שכיום אי אפשר להעביר סכומי כסף מעל 100,000 דולר בלי לקבל מבול של שאלות ולתרץ מפה עד לפינה איך זה שיש לך כסף. כשדיברתי עם נתנאל אתמול בטלפון התחלתי להרגיש שהכוון הוא מה שהיה בשנות ה 60 וה 70 בארץ, שאי אפשר היה לפתוח חשבון בחו"ל וכל תנועת כספים היתה מדווחת. כמה טוב היה אז, הלא כן?

למשל, הדרישה של רשויות הלבנת ההון ומימון הטרור, למלא אינסוף טפסים ולזהות את הלקוח עם שתי (!!) תעודות זיהוי שונות, וכל זאת לאחר שהלקוח מעביר אלי כספים שהגיעו מ… בנק הפועלים והפניקס? באמת? לא מדובר פה בלקוח שהעביר מזוודה של מזומן או זהב. מדובר על כסף שהגיע מהמערכת הבנקאית, כסף שאין לא ברירה אחרת אלא להיות מדווח. כלומר, שאם הלקוח הוא סוחר סמים ומממן את חיזבאללה, אני, אסף נתן, אם אבקש ממנו תעודת זהות וגם רשיון נהיגה (כי אולי תעודת הזהות מזוייפת אז צריך גם רישיון נהיגה, כי ידוע שמי שמזייף תעודת זהות אין סיכוי שיזייף רשיון נהיגה!), ויבקש ממנו למלא טופס שמצהיר שהוא לא מממן טרור (כי ידוע שמי שמממן טרור לא משקר, ואין סיכוי שימלא את הטופס באופן שקרי), אולי אני אצליח לעלות על מזימת סמים וטרור ושחיתות שבנק הפועלים והפניקס, שני גופים ששניהם בדקו את הכספים, לא עלו בעצמם עליה, נכון?

זו רק אחת מדרישות שאין לי מילה אחרת חוץ מלתאר אותן בתור מטומטמות, אשר מושתות עלינו בקרים לימים. יש אינספור כאלה, אינספור. דוגמא נוספת היא למשל הדרישה של הרשות לניירות ערך בנוגע ללקוח "מסווג". לקוח מסווג הוא לקוח שעונה על אחד משלושה מבחנים שקבעה הרשות (למשל, מבחן ראשון – האם יש לך מעל 8 מיליון שקל בנכסים נזילים) ופועל יוצא של סיווג לקוח בתור "לקוח מסווג" הוא שלקוח זה לא צריך את ההגנה של חוק ניירות ערך (למשל, חובת תשקיף וכו'). מדובר באנשים עשירים מאוד שנחשבים משקיעים מתוחכמים. מבחינתי, קל לי יותר לקלוט אדם שכזה לקרן כי המון מגבלות רגולטוריות שחלות עלי לא תקפות לגביו.

כדי שאוכל להתייחס ללקוח בתור לקוח "מסווג" הרשות דורשת טופס הצהרה שהלקוח הוא לקוח "מסווג" חתום על ידי הלקוח. הטופס מציין בפרוש את המבחנים, דורש מהלקוח לסמן על איזה מבחן הוא עונה וכתוב שם "אני מסכים להיות מסווג בתוך לקוח מסווג ויודע מה פירוש סיווג שכזה". אבל דא עקה, החתימה של הלקוח לא מספיקה, כי אולי הוא משקר או טיפש ולא מבין את המבחנים (שהם מאוד, מאוד פשוטים) והרשות בתור גוף פטרנליסטי לא יכולה לתת לאדם מבוגר להחליט בעצמו, כי הרי כל עם ישראל ילדי הרשות. כולנו ילדים חסרי ישע, לכן צריך אישור של עורך דין או רואה חשבון שיחתמו על הטופס בנוסף להצהרת הלקוח, שכזכור, הצהיר שהוא לקוח מסווג ועשיר, אך זה לא הספיק לרשות. יצא לי לדרוש מאדם שההון שלו מעל 100 מיליון דולר להביא אישור מרואה חשבון שהוא אכן כשיר. כן כן, באמת. זה אפילו מעליב, הלא כן? איך זה נראה שאתה ניגש לאנשים העשירים בישראל ומבקש ממנו אישור מאמא ואבא?

אבל זה לא הכל!!! האישור של רואה החשבון או עורך הדין, אף הוא לא מספיק!! כלומר הרשות אינה יכולה להסתפק בהצהרה של הלקוח, אדם מבוגר, לגבי הונו והסכמתו להיות מסווג בתור לקוח מסווג וויתור על הגנת הרשות לניירות ערך, ועוד בנוסף כאשר ההצהרה חתומה על ידי עו"ד או רו"ח. בנוסף לכל זה, עורך הדין או רואה החשבון צריכים לפרט בטופס מה הם בדקו בדיוק! כלומר הרשות לא רק שחושבת שהלקוח הוא ילד טיפש שלא אחראי לגורלו, אלא אולי גם עורך הדין או רואה החשבון הם מטומטמים או שקרנים, ולכן הם צריכים לפרט לה בדיוק מה הם בדקו. כמו גנון, גן ילדים. כבר יצא לי להחזיר טופס לאנשים עשירים מאוד, ולומר להם שזה לא מספיק לי שהם חתמו ועורך הדין שלהם חתם. הם חייבים לומר מה הם בדקו. אנשים כאלה אלה לא אנשים שיש להם זמן להתעסק בהלוך וחזור של טפסים כי רואה החשבון שלהם לא מילא משהו כמו שצריך.

וכל זאת תחת מעטה של שתיקה. המגזר העסקי שותק, ובולע. סופג. מכיל. למשל במקרה של הרשות לניירות ערך, אף אחד לא מתבטא כנגד הרשות מפחד זעמו של הרגולטור שבהינף קולמוסו יכול לחתוך ולגדוע את מפעל חייך, רגולטור המשמש חוקר, שופט ותליין. ככה זה כשאין גוף מבקר. עשר פעמים חשבתי האם לכתוב את זה בבלוג שלי, שפתוח לעיני כל, מפחד שאולי מישהו מהרשות לניירות ערך יקרא, יסמן אותי ויוריד אותי לתחתיות שאול. לא משנה שאנו מדקדקים בכל מה שאנו עושים בקרן בפן הרגולטורי. אם סומנת, אתה מת, גם אם אתה נקי כמו המלאך גבריאל.

די בעלעול בהחלטות הרשות לפניות מקדמיות כדי לקבל חלחלה ולהבין שהאנשים שם רואים במגזר העסקי שאותו הם מבקרים בתור אוייב שיש לדפוק אותו ולשחק לבית שמאי ואף מעבר לכך, להגיע למקרים שסותרים את ההגיון הבריא (ויש לי עוד לפחות עשר דוגמאות שההגיון הבריא לא חודר את דלתות הרשות).

וזה רק בארץ, מה קורה בחו"ל? עוד לא דיברתי על ה FATCA באמריקה, או על ה CRS באירופה ומשטרת המס ב UK, שהם דורסניים ומטומטמים בפני עצמם.

בתור מי שחשוף לזה בקו האש הראשון, אני חושב שהרגולציה השתגעה. היא מתנהגת כמו סרטן, כמו משהו שגדל ומתפרע ואין עליו ביקורת. גם בארץ, וגם בחו"ל. מילא אם הרגולציה היתה מונעת הונאות, או מקטינה את היקף הכסף השחור, אבל היא ממש, אבל ממש לא, והיא משיתה עלויות בלתי נסבלות על המגזר העסקי כדי לכסות את התחת של הרגולטור, שלא יצא אהבל בעיתונות (לא שזה עוזר). אנשים שומרי חוק נקנסים ונאנסים על ימין ושמאל כי קוצו של יוד באינסוף הדרישות של הרגולטור לא צוית על בוריו.

נכון, יש כסף שחור, וזה "לא צודק" ו- "לא בסדר" (ולא בכדי תחמתי מושגים צדקניים כאלה במרכאות כפולות ומכופלות) אבל לדעתי המס שנכנס למערכת כתוצאה מהתהדקות הרגולציה זניח לעומת העלויות שנושאים בהן העסקים (כמוני) שסובלים ממנה. לא רק שנטל המס על הכתפיים של עבדכם הנאמן כבד מנשוא (מעל 55% מהשקל הראשון, אתם מאמינים?), אלא אני גם צריך לשלם פרוטקציה לרגולטורים ולעורכי דין ורואי חשבון כדי שהרגולטור לא יבוא ויכנס באמאמא שלי, כי הוא יכול – כי אני שומר חוק. כמובן שהעבריין מוגן, כי הרגולטור לא רואה אותו בכלל.

הנה דוגמא לטמטום הקיצוני של הסיפור הזה. וכמובן שזה לא עוזר. זה באמריקה, אבל דומה מאוד למה שקורה בישראל.

למשל, יש לי חבר שחי בחו"ל שרצה להעביר כסף למשפחה שלו בארץ. מספר הבעיות והרגולטורים ועורכי הדין ומסכת ייסורי גיהנום שהוא היה צריך לעבור היתה בלתי תאומן, ואני לא בטוח שבסוף הוא הצליח. להעביר כסף למשפחה! לא לסוחר הסמים השכונתי.

הבעיה של מבול הרגולציה הזו היא שהיא הופכת את האדם הפשוט ושומר החוק לגנב. אתה קודם כל גנב ופושע עד שהוכחה חפותך. הסובל הראשי מהרגולציה הם לא מעלימי המס, הם כלל אוכלוסית בעלי העסקים. קשה שלא לראות בסיפור עונש קולקטיבי או פחד של הרגולטור לצאת "פארייר" מול המיעוט השחור ולכן הוא מקשה על כולם בחזקת "עדיף שיהיה פחות לכולם וכולם יסבלו מאשר שאני אצא פראייר".

סובל נוסף הוא האזרח הפשוט – כן כן, אתה. אני מצביע עליך. אולי כל מה שכתבתי זר לך, אבל כל הגופים הגדולים במשק מתמודדים עם הרגולציה – החל ברמי לוי וכלה בכלל או מיטב. כולם שוכרים עוד עורכי דין, מתאימים תהליכים, סובלים וממשיכים. בסופו של דבר הם משלמים ברווחיות. כי הם יכולים. מי לא יכול לשלם ברווחיות? ניחשת, העסקים הקטנים – הם פשוט מתים. בסבך רגולטורי אינסופי הגדולים שורדים והקטנים מתים ובכך הרגולציה בעצם מגנה על החזקים, למרות שמטרתה הגנה על החלשים… הפוך, גוטה, הפוך. בנקודה זו אפנה גם אל המאמר הנהדר, המאלף של איילת שקד בנושא. תדפיסו, תשמרו בצד, ותקראו לפני השינה. כשאני קראתי את זה הדם שלי בער (איילת, הרווחת את הקול שלי, לא משנה לאן תלכי). עדן תשרוד כי היא גדולה, אבל קרנות אחרות? אני באמת לא יודע. המסעדה השכונתית שלך, שפעם היתה צריכה לענות ל5 דרישות רגולטוריות, היום צריכה לציית למעל 1000 דרישות רגולטוריות! לא פלא שהעסקים האלה לא שורדים, הלא כן?

אני מאמין שברגולטור יש אנשים שבאמת אכפת להם והם באים לתקן עוול, אך הבעיה שהם לא רואים את ההשפעה המערכתית של הפתרונות שהם מציעים. לפני פתרון בעיה צריך לבוא דיון מקיף עם המגזר העסקי כדי למפות את החסרונות והיתרונות.

כשאני רואה את כל אלה ואת התפרעות הרגולציה ואני רואה את הקלות שבה אפשר להעביר כספים בביטקויין, לתוך משטרים חשוכים, מתוך משטרים חשוכים, לתוך כלכלות מערביות והחוצה מהן – קשה לי להאמין שהוא או נגזרת שלו לא יתפסו ולו רק מכיוון שהרגולציה מכריחה אותו לתפוס.

 

Print Friendly, PDF & Email